כל הורה מכיר את הסיטואציה שבה התינוק שלו בוכה, הוא מרים אותו, מרגיע אותו,
מתיישב, ו-התינוק חוזר לבכות. ההורה נעמד שוב, התינוק נרגע, ההורה מתיישב ושוב בכי…
למה תינוקות אוהבים שעומדים איתם?

תינוק חווה תנועה עוד ברחם, התנועה מרגיעה אותו כי היא גורמת לו לתחושה מוכרת ובטוחה. כשאנחנו עומדים מערכת שיווי המשקל שלנו נכנסת לפעולה והגוף מאזן עצמו באופן קבוע. אין דבר כזה עמידה סטטית לחלוטין ללא תזוזה כלל – תמיד תהיה תנועה בגוף כשאנחנו עומדים. כשאנחנו יושבים, שטח גדול יותר מהגוף שלנו מונח ולכן הגוף במצב סטטי (כפות רגליים לעומת ירגליים וישבן) ואין תנועה.

סיבה נוספת היא מנח הגוף שלנו כשאנו עומדים לעומת ישיבה. כשאנחנו יושבים יש הרפיה של פלג הגוף העליון שלנו. בנוסף, האחיזה שלנו משתנה כי כשהגוף נשען אחורה בישיבה – האחיזה פחות חזקה. כשעומדים הזרועות מתגייסות לאחיזה וגם פלג הגוף העליון שלנו מוחזק יותר, ולכן התינוק חש בטוח יותר באחיזה שלנו. כשתינוק מרגיש שהוא מוחזק על ידינו הוא מרפה את גופו ומרגיש נוח לשחרר ולהתרפק. בישיבה, שפלג הגוף העליון שלנו רפוי והאחיזה שלנו משתנה, התינוק שלנו מרגיש פחות בטוח ומחזיק את עצמו – זה לגמרי רפלקסיבי וטבעי שיעשה זאת.

לסיכום:
לתינוקות שלנו אין “מד גובה” בגוף אבל רגישים לתנועה ומגע. תינוק אוהב שעומדים איתו כי הוא מרגיש בטוח, מוגן ומסוגל להרפות את גופו כי מישהו אחר “מחזיק בשבילו”…