לאורך שנים חוקרים מנסים למצוא את הסיבה להיווצרות גזים אצל תינוקות – שנקראים בשפה המקצועית קוליק, אך טרם נמצאה סיבה ספציפית וחד משמעית. הסיבות המוסכמות על כל החוקרים הן שגזים יכולים לנבוע מחוסר בשלות של מערכת העיכול ו/או בליעת אויר בהאכלה (גרפס שלא שוחרר והאויר ירד למטה). נמצא שאין קשר למין התינוק ושגזים יופיעו לרוב בשעות הערב.

ההגדרה הרפואית לגזים מתבססת על חוק השלוש: מגיל 3 שבועות, למעלה מ-3 שעות ביום, למשך 3 ימים בשבוע לפחות, במשך 3 שבועות, לרוב יסתיימו בגיל 3 חודשים. כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ויש תינוקות שיתחילו לסבול מגזים לפני גיל 3 שבועות וימשכו מעבר לגיל 3 חודשים.
הבטן נמצאת במרכז הגוף ואנחנו מייחסים לה מקום של כבוד בהחלטות ובתחושות יום יומיות, אנו פועלים על פי “תחושת בטן”, חווים “פרפרים בבטן”, ומשתמשים במשפט “פגעת לי בבטן הרכה” כביטוי המתאר פגיעה במקום משמעותי. החודשים הראשונים שבהם התינוק נמצא מחוץ לרחם נקראים גם הטרימסטר הרביעי, התקופה הזאת נחשבת כתקופת ההסתגלות לעולם. לדעתי קיים קשר ישיר בין הכניסה לעולם והתפתחות התחושות והרגשות לבין הופעת הגזים אצל תינוקות. לכן, רוב הפתרונות לגזים נמצאים במגע, בשחרור אויר והרפיית גוף התינוק. בנוסף, יצירת חוויות תנועה וערסול לתינוק כפי שהיה רגיל ברחם עשויה גם לעזור.
תינוק שנמצא בהתקף גזים יבכה בצורה מיוסרת, פניו יאדימו, גופו יהיה מתוח ונוקשה, ידיו ורגליו ינועו והוא יראה סובל. בנוסף, כשתינוק בוכה בגלל גזים לרוב יהיה קשה מאוד להרגיעו ולהביאו לשקט.

אז מה עושים?
1. ערסול בידיים, בפוף או במנשא (בד או מנשא פזיולוגי) – כשתינוק מעורסל גופו משוחרר, הבטן רפויה, התנוחה משמשת לתינוק תחליף מאמץ והוא משחרר את החזקת גופו, ברגע שהגוף משוחרר הגזים יצאו יותר בקלות. כשתינוק נמצא במנשא הוא שומע את דפיקות הלב ורחשי הבטן של הנושא אותו מה שמזכיר לו חוויה רחמית ויוצר תחושת ביטחון. אני תמיד מעדיפה לשאת את התינוק במנשא בתנוחת בטן לבטן.
*במידה ויש שעה ספציפית ביום בה מופיעים גזים, רבע שעה לפני תחילת ההתקף הכניסואת התינוק למנשא צמוד אליכם.
2. עיסויים – עיסויים בכל הגוף על מנת להרפות אותו וליצור שחרור, כשמגיעים לבטן חשוב לעסות את הבטן בכיוון השעון, בפעם הראשונה שניגע בבטן נעשה עיסוי ממש על פני העור וככל שנתמיד עם העיסויים ניכנס מעט פנימה (הגבול העליון לעיסוי בטן הוא הצלעות). נעסה את הבטן 3 פעמים ביום לפחות ולא בזמן התקף. את עיסויי הבטן המיוחדים ניתן ללמוד בסדנת עיסוי תינוקות.
3. תרגילי אגן – נשכיב את התינוק על הגב על משטח, נחזיק ביד אחת את האגן וביד שניה את הרגליים ונקפל את ברכיו מעט לכיוון הבטן, נחזור על הפעולה מספר פעמים. כשהאגן מעט מורם נעשה סיבובים של האגן לתינוק בכיוון השעון, תנועה קטנה ואיטית.
4. מוצץ – יש לנו בגוף שני שרירים טבעתיים הקשורים זה לזה, בפה ובפי הטבעת. כשהשריר העליון עובד ישנה השפעה גם על השריר התחתון. ניתן “לשחק” עם מוצץ בפי התינוק, ליצור ואקום עם המוצץ בפה ולשחרר. לרוב התרגיל זה ישפיע גם על השריר התחתון. במידה והתינוק אינו לוקח מוצץ אני ממליצה לכם לקרוא את הכתבה באתר לגבי המוצץ וללמד אותו את הטכניקה.
5. גרפס – אויר כלוא שלא יצא ויורד אל מערכת העיכול עלול ליצור גזים. לכן, הקפדה על הוצאת גרפסים עשויה להוריד את הסיכוי שהתינוק יסבול מגזים. באופן כללי ובתינוקות מוגזים בפרט, אני ממליצה להקפיד על גרפס כדי למנוע את ירידת האוויר למערכת העיכול.
5. נמר על עץ – השכבת התינוק על האמה כשראשו לכיוון המרפק, שורש כף היד על אזור הבטן ואנחנו מחזיקים את הרגל שאינה צמודה לגופנו כדי לאחוז בצורה בטוחה את התינוק. כשהתינוק נמצא בתנוחה נגיע למצב שהוא מרפה את גופו ובטנו רכה ולא מוחזקת על ידי מספר פעולות שילוו במילים: “תרפה, שחרר, אני פה לעזור”:
בנוסף, ניתן לשלב טפיחות בקצב פעימות הלב וכיפופי ברכיים או הליכה בקצב קבוע ומונוטוני.

תרגיל קטן שינוי גדול
נעשה את התרגיל במהלך היום כאשר התינוק שלנו רגוע וכמובן לא אחרי האוכל. מומלץ 3 פעמים ביום ולפחות 3 חזרות:
בשלב הראשון נניח את התינוק על האמה שלנו ב”תנוחת נמר על עץ”. חשוב שהתינוק יהיה רגוע וגופו ירגיש רפוי על האמה שלנו. נצמיד את התינוק לגופנו ונעשה מספר תנועות קטנות:
• נלחץ מעט עם שורש כף היד לכיוון הבטן ונזיז מעט את האגן שלו פנימה עם היד הפנויה כשאנו אוחזים את התינוק בצורה בטוחה. נחזור מספר פעמים על התנועה.
• נשאיר את שורש כף היד על הבטן. עם היד הפנויה נחזיק את הירך הפנימית ונזיז את האגן מעט לכיוון המרפק, ניצור מעין קיפול קטן בבטן.
• כשהתינוק עדיין בתנוחת נמר, נשים את היד הפנויה על בטן התינוק ונבדוק שהיא רכה ומשוחררת, אם הבטן מוחזקת נשחרר אותה עם תנועה והחזקה של התינוק צמוד אלינו. כשהבטן “נופלת” לנו על היד נחזיק אותה עם כף היד שלנו ואצבעות פרוסות. ננסה לחבר את קצות האצבעות כשהבטן נמצאת על כף היד בתנועה של תפיסה (פרח) – אצבעות נסגרות פנימה לכיוון הבטן ומשחררות, נתפוס בספירה של 4, נחזיק ונספור עד 4 ונשחרר בספירה של 4.
ישנן עוד דרכים רבות ומגוונות “לטפל” בגזים, אני באופן אישי מאמינה בדרך טבעית ללא תוספים תזונתיים שנויים במחלוקת.
זכרו, כשאנו נוגעים בתינוק ומחזיקים את התינוק צמוד אלינו ישנם הורמוני אהבה שמשתחררים. מעבר לכך שאנו עוזרים לתינוק ספציפית עם הגזים תחושת החיבור בין ההורה לתינוק עולה, הקשר והאהבה מתחזקים וכך גם תחושת המסוגלות ההורית. והכי חשוב, המסר לתינוק הוא שההורה שם בשבילו.